מקרים שבטיפולנו

מקרים שבטיפולנו

פסק דין רשלנות רפואית בניתוח:
תביעת רשלנות רפואית שהוגשה בבית המשפט השלום בירושלים התקבלה על אף שהרופא הכחיש שניתח את הצעירה. בית המשפט דחה את גרסתו, קבע שהתרשל, גרם לתובעת לנכויות ופסק לה פיצויים נכבדים.
 כבוד השופטת אורנה סנדלר-איתן בפסק הדין: "אני מקבלת אפוא את טענת התובעת, המתבססת על חוות הדעת הרפואית מטעמה שעיקריה פורטו על ידי לעיל, כי הנתבע התרשל הן בעצם בעריכת הניתוח לתובעת והן בטיפול שהעניק לה לאחריו, ודוחה את טענת הנתבע לרשלנות תורמת כלשהי מצדה של התובעת".
לפסק דין - לחץ כאן

רשלנות רפואית בביצוע צנתור בילדה

התובעים, הוריה של ילדה שנפטרה עקב סיבוך בהליך צנתור חדשני והיא בת 14 בלבד, הגישו באמצעות משרדנו תביעה נגד בית החולים שבו בוצע הצנתור. עילת התביעה – מחדלים ומעשים רשלניים בנוגע להליך הצנתור אשר הובילו למוֹת הילדה.

בכתב התביעה נטען כי רשלנות בית החולים באה לידי ביטוי בכמה מישורים: התרשלות בהחלטה כי הטיפול החדשני מתאים לילדה, התרשלות במתן הסברים לגבי ההליך אשר הוצג כאפשרות היחידה בשעה שניתן היה לבצע ניתוח לב פתוח חוזר על כל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכך, הצוות הרפואי לא הסביר להורים אודות ההליך, התרשלות בקבלת הסכמת ההורים לצנתור – ההורים לא חתמו על הסכמה לצד הקרדיולוג, התרשלות בבדיקת הילדה עובר לביצוע ההליך וכן התרשלות בביצוע הצנתור עצמו בפרט עקב העובדה שבאותה עת הצוות הרפואי היה חסר ניסיון בביצוע הפעולה החדשנית. התביעה נתמכה בחוות דעתו של קרדיולוג, מומחה בקרדיולוגיית ילדים.

במסגרת כתב התביעה נטען כי לא הופעל שיקול דעת בקבלת ההחלטה לבצע את הצנתור וכי הילדה לא התאימה להליך. נוסף על כך ההליך לא תועד כנדרש, תוך הפרת חוק זכויות החולה וחוזרי מנכ"ל משרד הבריאות בעניין. כן נטען להיעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה בשלילת אפשרותם של ההורים לבחור את הטיפול, אשר בעטיים נגרמו כאב וסבל לעיזבון ולהורים. בגין אלה כמו גם בגין קיצור תוחלת החיים, אובדן שכר בשנים האבודות וראשי נזק נוספים, נתבעו פיצויים.

רשלנות רפואית בתינוק

מקרה נוסף שבו מטפל משרדנו עוסק בנזקים שנגרמו לתובע, תינוק בן מס' חודשים, עקב רשלנות רפואית של בית החולים אשר בו טופל ועבר ניתוח לב. התביעה הוגשה באמצעות משרדנו, המתמחה בנזקי גוף ורשלנות רפואית, על-ידי הוריו של התובע. הרשלנות הנטענת מוצאת את ביטויה בביצוע ניתוח הלב, במעקב ובטיפול שניתן אחריו, השהיה באבחון סיבוכים שהתפתחו עקב הניתוח ובפרט חוסר אבחון זיהום קשה בגוף התובע, אשר הצריך ניתוח נוסף ושורה של טיפולים קשים ומיותרים. בעקבות אלה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 30%.

באקו לב שבוצע במהלך ההיריון נמצאו מומים בליבו של העובר, ועקב כך הוא הופנה לניתוח. מהלך הניתוח היה תקין, ובחלוף חמישה ימי אשפוז שוחרר התובע לביתו. לאחר כשבוע הגיעו ההורים והתובע לביקורת שגרתית אחרי הניתוח, בה נמצא כי חוטי קוצב לב זמניים שלא הוצאו לאחר הניתוח! התובע אושפז במצב קשה והחל לקבל טיפול אינטנסיבי, ללא שיפור ועבר ניתוח נוסף. מאז הניתוח ועד מועד הגשת התביעה סובל התובע מעיוות בעצם החזה ומצלקת גדולה ומכוערת במקום הניתוח.

בכתב התביעה, שהתבסס על חוות דעתו של כירורג לב וחזה בכיר, נטען כי בית החולים והצוות הרפואי סטו מהפרקטיקה הרפואית המקובלת וסיכנו את חייו של הילד שעה שהשאירו חוטי קוצב לב זמניים מחוברים לשריר הלב של התובע יותר למשך מס ימים ממועד תום הניתוח, ושחררו אותו כך לביתו.

בעקבות כך נגרם לתובע זיהום בבית החזה והגוף. החלמת הזיהום החריף הותירה עיוות משמעותי באזור הצלקת של התובע. נטען כי ניתן היה למנוע זאת בביצוע בדיקה פשוטה ושגרתית ובניהול מעקב ראוי אחר מצבו הרפואי של התובע. לגבי הניתוח השני שבוצע לפתיחת בית החזה נטען כי היה זה הליך מיותר, וכך גם הטיפולים שבוצעו בעקבותיו, אשר יכולים היו להימנע אלמלא רשלנות הנתבעת והצוות הרפואי.

רשלנות רפואית בביצוע ניתוח להחלפת מפרק

מקרה זה שבו מטפל משרדנו עוסק ברשלנות רפואית בניתוח החלפת מפרק ברך, בטיפול המקדים לניתוח ולאחר ביצועו. עקב כך נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 100% והיא נותרה עם רגל בלתי מתפקדת אשר מחייבת קטיעה מעל הברך והתאמת תותבת. הנפגעת הגישה באמצעותנו תביעה נגד הבעלים והמפעילה של בתי החולים אשר בהם התובעת טופלה ונותחה.

בכתב התביעה, אשר נתמך בחוות דעת של מומחים בכירים אורתופד ונוירולוג, נטען כי הניתוח והטיפול שלאחריו בוצעו אגב סטייה משמעותית מהפרקטיקה הרפואית המקובלת בתחום, תוך ביצוע ההליך באופן שגוי ומסוכן, ובעקבות כך נגרמו לתובעת נזקים חמורים. הסטייה מהפרקטיקה המקובלת באה לידי ביטוי בכך שהניתוח לא בוצע במרכז רפואי מתאים בו קיימת יחידה לכירורגיה וסקולרית אשר באפשרותה לתת מענה מידי במקרה של הפסקה באספקת הדם לרגל, כפי שאירע במקרה זה. לפיכך, בחלוף זמן ממושך ויקר התובעת הועברה מבית החולים שבו בוצע הניתוח לבית חולים אחר, שם קיימת מחלקה לכירורגיית כלי דם וחדר ניתוח ייעודי. ההשהייה בין הניתוח המקורי והניתוחים שבוצעו אחריו גרמה לאובדן זמן קריטי והחמירה את הנזק. כן נטען כי התובעת לא קיבלה הסבר נאות ומספק לגבי ההליך טרם שבוצע, תוך כדי ביצועו ובמעקב אחריו, לא הוסבר לה הנזק שאירע במהלך הניתוח, והיא שוחררה ללא מתן הנחיות לגבי הסיבוך הקשה שנגרם לה. במסגרת כתב התביעה הועלו טיעונים בעניין הפרת חוק זכויות החולה באי ביצוע ההליך באופן מקצועי וראוי, פגיעה באוטונומיה של התובעת באי מתן פרטים חיוניים לגבי ההליך והשלכותיו, וחוסר הסכמה מדעת של התובעת לגבי הטיפול והסיכונים הכרוכים בו.

כיום התובעת סובלת מנזקי גוף חמורים, מצבה הגופני הדרדר, תפקודה היומיומי נפגע, רגל ימין שלה ניזוקה קשות ובעקבות כך איבדה את חדוות החיים ומצבה הנפשי הורע. המומחים העריכו כי היא תזדקק לקטיעה מעל הברך והתאמת תותבת, ואמדו את נזקה ב-100% נכות היות שאינה מסוגלת להתנייד ותזדקק לסיוע בהסעות לבדיקות וטיפולים וכן בסיעוד לצורכי תפקודה בהמשך.

פגיעת קטין בגין מפגע דרך

במקרה זה מטפל משרדנו, המתמחה בתביעות נזקי גוף, מדוּבר בתאונה שאירעה לנער בן 16 שעה שהיה בדרכו מבית הספר לביתו. תוך כדי הליכתו עבר במעבר הסמוך לתחנת אוטובוס, ומאחר שבאזור התחנה המדרכה הפכה צרה ובתחנה עמדו תלמידים שהמתינו לאוטובוס, הוא נאלץ לרדת לכביש. כאשר עשה זאת נתקעה רגלו השמאלית בבור פתוח צמוד למדרכה. כתוצאה מכך התובע איבד שיווי משקל, נפל על הכביש ונחבל באופן משמעותי בכף רגלו השמאלית. התביעה הוגשה נגד העירייה אשר בשטחה המוניציפאלי נפגע התובע, נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את העירייה וכן נגד המשרד הממשלתי אשר תכנן/ יזם/ סלל את הכביש ו/או בנה את תחנת האוטובוס והמדרכה הצמודה לכביש במקום הפגיעה, או מי מטעמו, בגין רשלנות והפרת חובת הזהירות בהשאירם את הבור המסוכן פתוח וגלוי.

בבית החולים שאליו פוּנה התובע אובחנה פגיעה קשה בכף רגל שמאל לרבות שברים פנימיים ופגיעות בגיד. התובע עבר ניתוח בהרדמה כללית במהלכו בוצע קיבוע פתוח של השבר וכן נחתך ונתפר הגיד שנפגע. בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה אשר הוערכה בשיעור של 35%, כעולה מחוות דעת מומחה, כירורג אורתופד שתמך בתביעה.

בכתב התביעה נטען כי רשלנותן של הנתבעות התבטאה בין השאר בכך שלא מנעו את התרחשות הנפילה והנזק, לא תיקנו את הבור המסוכן, לא עשו לאיתור המפגע ולא דרשו הסדרי בטיחות, לא נהגו כרשות סבירה וזהירה, סיכנו את העוברים ושבים בכך שאפשרו לעשות שימוש בדרך המסוכנת, וכמחזיקי המקרקעין לא דאגו לשמור עליהם תקינים ובטוחים בהסרת מכשולי הדרך או בהעמדת שלטים המזהירים מפני מכשול/ מפגע. נוסף על כך נטען כי העירייה הפרה חובה חקוקה בכך שנהגה ברשלנות בעניין מחויבויתיה לפי פקודת העיריות ו/או חוק הרשויות המקומיות, כלומר אחריות על נזקים או סיכונים בשטחים המצויים בתחום שיפוטה, תיקון ואחזקה שוטפת של המקרקעין והמתקנים בשטחה, טיפול במפגעי בטיחות בכבישים ובמדרכות, זאת תוך הפרת חובת הזהירות שחלה עליה.

פיצויים לאזרח שהוכה ע"י שוטר
פסק דין שניתן ע"י בית משפט השלום בירושלים ביום 22.1.17, בתיק שבטיפול משרדנו, קבע כי מדינת ישראל - משטרת ישראל ושוטר יחויבו בתשלום פיצויים לאזרח שהוכה ע"י השוטר לאחר שנאזק על ידו.
לקריאת הפס"ד, לחצו כאן (קובץ PDF)

רשלנות רפואית אי אבחון אירוע מוחי במועד
התובעת,  נשואה ואם לחמישה ילדים, הגישה תביעה זו באמצעות משרדנו, איתי גבעון, עו"ד מומחה לרשלנות רפואית, בעניין רשלנות רפואית, שכתוצאה ממנה נמנע ממנה ריפוי מלא בעקבות שבץ מוחי (Stroke) שלא אובחן במועד!
כתוצאה מרשלנות בית-החולים וצוותו הרפואי, לוקה התובעת במצב של LOCKTED IN SYNDROME ונכותה הצמיתה (הקבועה) בשיעור מעבר ל- 100%.
התובעת כשירה לחלוטין מבחינה קוגניטיבית ומוחית, אך חסרת יכולת מוטורית לבטא את דעתה כלפי חוץ ולתקשר עם הסביבה - כך שלמעשה נפשה הפעילה של התובעת "כלואה" בגופה המשותק.

רשלנות רפואית בניתוח לפרוסקופיה
לאחר תלונות חוזרות ונשנות, היסטוריה שמעידה על סבלו של התובע במשך מספר שנים, התקפים חוזרים של DIVERTICULITIS בגללם אושפז בבית החולים, הופנה התובע אל בית החולים לשם ביצוע ניתוח לפרוסקופיה.
העניין הוא ברשלנות הרפואית שמייחס התובע לבית החולים ולמנתח, בניתוח אותו עבר, במעקב ובטיפול שלאחריו, באיחור באבחון סיבוכי הניתוח ובטיפול בהם, אי אבחון זיהום קשה בגוף - אשר גרם לנמק בגופו של התובע וכריתה חלקית של איבר בגופו וביצוע שרשרת ניתוחים קשים בעקבות הרשלנות. כתוצאה מרשלנות הנתבעים נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 100%.

רשלנות רפואית בניתוח מיותר של כריתת איבר שלא לצורך
התובע הגיש באמצעות משרדנו, איתי גבעון, עו"ד מומחה לרשלנות רפואית, תביעה נגד בית חולים. בכתב התביעה נטען כי במקרה רשלנות רפואית זה בוצע ניתוח רדיקאלי מיותר ורשלני, שלא לצורך, בעקבות אבחנה שגויה, פזיזה ובלתי אחראית שהובילה לנקיטה בפרקטיקה ניתוחית אגרסיבית ומוטעית – והביאה, בטעות, לכריתת כיס השתן, ולנזקים קשים נוספים – בעקבותיהם נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 100%.

תאונת עבודה נפילה מפיגום
התובע, פועל בניין במקצועו, רווק, נכה בשיעור 100%, הגיש תביעה זו, באמצעות משרדנו, איתי גבעון, עו"ד מומחה תאונות עבודה ונזקי גוף, בעניין תאונת עבודה שאירעה לו באתר בנייה, עת עבד אצל הנתבעים ונפל מפיגום לקוי מהקומה השלישית, ישירות על משטח בטון. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
בהודעת מנהל העבודה בחקירתו במוסד לביטוח הלאומי עולה, שהוא מכחיש שהעסיק את התובע וטען שכלל אינו מכיר אותו.
למרות שידוע לנו שהבעלים הודה בפני התובע באחריותו לאירוע פציעתו, התנצל בפניו והמציא בעצמו את פרטי הפוליסה לתובע לצורך הגשת תביעה זו לבית המשפט.
נוסף על טענות הרשלנות הקשות כנגד הנתבעים, התובע טוען, באמצעות משרד עו"ד איתי גבעון מומחה לנזקי גוף, כי הנתבעים לא ביטחו אותו במוסד לביטוח לאומי, בשירות התעסוקה ו/או בחברת ביטוח בגין נזקיו שנגרמו לו, כשעבד אצלם.זאת, למעשה, הסיבה לכך שהם מנסים לטעון שאין להם שום קשר אליו - ומסרבים לשאת בכל נזק כתוצאה מהתאונה.

תאונת עבודה התמוטטות פיגום

עניינה של תביעה זו, בה ייצג משרדנו את התובע בגין נזקי גוף חמורים שנגרמו לו, הוא בתאונת עבודה קשה שאירעה לתובע, בעת שעבד כפועל בניין באתר בנייה. בעקבות פיגום שקרס התובע נפל מהקומה השישית, מגובה 18 מ', על משטח בטון, נחבל קשות בכל חלקי גופו ונותר נכה בשיעור 100%. התביעה הוגשה נגד מעסיקיו של התובע החברה שהייתה הקבלן הראשי בפרויקט, הקבלן המבצע כקבלן המשנה. התובע פונה באמבולנס לבית חולים בעיר, שם אובחן כי הוא סובל מפגיעה רב-מערכתית קשה. בוצע ניתוח להצלת רגלו, שוחזרו שברים מרוסקים בחוליות בגבו וקובעו על-ידי ברגים וגשרים מתכתיים.

במסגרת כתב התביעה נטען כי התאונה נגרמה עקב רשלנותם וחוסר זהירותם של הנתבעים, בין השאר עקב מחדלים אלה: התקינו פיגום מסוכן ובלתי-בטיחותי שלא על-ידי איש מקצוע, לא דאגו לעיגונו וחיזוקו וכן לתקינות המעקה ובטיחותו, הורו לתובע לעבוד במקום מסוכן בלי שהבטיחו את שלומו ובריאותו באמצעי הגנה מתאים דוגמת חגורת בטיחות תקנית, קסדה, ביגוד או מכשור מתאים, או הצבת רשת ביטחון מתחת לפיגום. נטען כי בעלי התפקידים באתר הבנייה לא קיבלו רישיון כדין וכן לא בוצע פיקוח על העבודה על-ידי גורמים ניהוליים ו/או ממוני בטיחות, כי ננקטו שיטות עבודה מסוכנות וכי התובע לא הוזהר לגבי הסכנות הישירות/ העקיפות שבאתר הבנייה, לא הודרך באופן ראוי לגבי ביצוע העבודה וכן כי לא נעשה די כדי למנוע את התאונה.

לתמיכה בתביעה והוכחת הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מרשלנות הנתבעות צורפו חוות דעתם של מומחים בכירים בתחומים האורתופדי והנוירולוגי. נטען כי עקב הנזקים הרפואיים החמורים שנגרמו לתובע והכאבים התמידיים שמלווים אותו הוא סובל מנכות רפואית גבוהה ונכות תפקודית מלאה, אינו יכול לעבוד עוד כטפסן בניין ואיבד את כושר השתכרותו לחלוטין.

רשלנות רפואית בניתוח – כריתה של איבר בריא

עניינה של תביעה זו אותה הגיש משרדנו הוא בניתוח שגוי ומיותר שבוצע לתובעת, במהלכו נכרת איבר בריא שלה- איבר נגדי לאיבר החולה שהיה צריך להיכרת. כתוצאה מרשלנות קופת החולים שבה חברה התובעת ורשלנות בית החולים שבו בוצע הניתוח, נגרמו לתובעת נכות צמיתה בשיעור 40% ונזקים נלווים נוספים.

בכתב התביעה, שהתבסס על חוות דעתו של כירורג בכיר, נטען כי הניתוח השגוי והטיפול הרפואי טרם הניתוח בוצעו אגב שרשרת של פעולות רשלניות בפרט בכל הנוגע להעברת המידע הרפואי בין רופא קופת החולים לרופא המנתח בבית החולים.

מדובר בניתוח שגרתי אשר סטייה מהפרקטיקה הרפואית הנדרשת מרופא קופת החולים ואי הקפדה על הפרקטיקה הניתוחית וההנחיות הנדרשות מרופא בית החולים הובילו לכך שבמסגרתו, חרף תלונות על כאבים בצד שמאל, עברה התובעת בשוגג כריתה של אדרנל צד ימין.

נטען כי רופא קופת החולים התרשל כאשר רשם ברשומות הרפואיות כי נדרשת כריתת האיבר הנגדי. לעניין התנהלות המנתח והצוות הרפואי בבית החולים נטען כי התרשלו בשלבים שונים של ההליך, מהתעלמות מהכתוב ברשומות הרפואיות, עבור בהתעלמות מצילומי ההדמיה וכלה באי התייחסות לתוצאות בדיקות חיוניות שבוצעו בבית החולים ופענוחי הבדיקות שהיו זמינים לרשותם כל העת.

עוד נטען כי הניתוח בוצע תוך אי עמידה בשני חוזרי מִנְהַל הרפואה שעוסקים בווידוא מיקום האיבר המנותח וסימון האיבר כחלק מההליכים המקדימים לניתוח.

התנהלות רשלנית ובלתי מקצועית זו הובילה לביצוע ניתוח פולשני מיותר במהלכו נכרת שלא לצורך איבר חיוני, תוך התעלמות מכך שהתובעת הפנתה את תשומת לב הצוות הרפואי לטעות העתידה להיעשות כאשר אמרה טרם הניתוח כי מדובר בצד שמאל ולא ימין, ותוך הפרה של חוק זכויות החולה ופגיעה באוטונומיה של התובעת.

כיום התובעת סובלת ממצב גופני ירוד ומפגיעה פיזית קשה. חדוות חייה ניטלה ונפגעו תפקודה היומיומי וכן כושר עבודתה וכושר השתכרותה.

תאונת דרכים שהובילה למותו של אדם צעיר

במסגרת מקרה זה קיפח את חייו בחור צעיר אשר היה נהג הרכב בעת קרות התאונה. התובעים, אביו ואימו של המנוח, הם יורשיו ותלוייו של המנוח, אשר נתמכו על ידו וכתוצאה מהתאונה איבדו את תמיכתם ומקור פרנסתם.

במסגרת התביעה שהוגשה על-ידי משרדנו נטען כי האם איבדה את שירותי המנוח כבן מסור לרבות עזרה וסיעוד, והאב, נכה בשיעור 100%, איבד את שירותי המנוח כבן מסור לרבות משק בית, עזרה, סיעוד וכל צורך אחר.

המנוח היה בוגר לימודי משפטים והתמחה באחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בארץ. לפיכך נטען לעניין אובדן השתכרות לעתיד כי פוטנציאל השתכרותו היה הרבה מעבר לשילוש השכר הממוצע במשק, אך נוכח העובדה שהתיק מתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התבקש בית המשפט לשום את אובדן השכר לפי שילוש השכר הממוצע במשק עם רכיב חיסכון של 50% עד לגיל 70.

במסגרת הנזק המיוחד שנגרם לתובעים נטען לאובדן הוצאות תמיכה ולהוצאות בגין קבורה, מצבה ואבל.

תאונת עבודה – שף במטבח שנגרמה לו נכות משמעותית

עניינה של תביעה זו אותה הגיש משרדנו הוא בשף צעיר אשר נפגע כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה במסעדה שבה עבד. בנסיבות המקרה נדרש התובע להרים סיר אורז במשקל 10 ק"ג מעל כיריים דולקות. כאשר הרגיש שהידית הימנית לוהטת עזב את אחיזתו בה באופן אינסטינקטיבי, והמשיך לאחוז את הסיר ביד השמאלית. באותו רגע גופו קרס כלפי מטה והצידה, הוא חש כאב חד בגבו ונפל לארץ כשהסיר נפל על ברכיו. פונה אל מרפאה מקומית ומשם אל בית החולים כשהוא סובל מחבלה בגבו. כחודש וחצי לאחר התאונה עבר התובע בדיקת MRI אשר הצביעה בין השאר על בקע דיסק ופריצת דיסק.

לאחר מכן החל בטיפול תרופתי בשילוב כירופרקטיקה, וחלה הטבה חלקית במצבו. בהתאם לחוות דעתו של אורטופד מומחה מטעם התביעה, המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ולתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 30%.

נטען כי בהתנהלותה התרשלה הנתבעת, המסעדה שבה הועסק התובע, כלפי התובע, בין השאר כאשר הורו לו להרים סיר כבד מעל כיריים דולקות, הורו לו לעבוד במטבח מסוכן ובלתי בטיחותי ללא אמצעי מיגון מתאימים, לא נקטו אמצעים נאותים למניעת התאונה, ועוד.

עוד נטען כי הנתבעת גרמה לנזק ראייתי כאשר לא קיימה את החובה המוטלת עליה בחוק לדווח על התאונה ועל הפגיעה באופן מיידי לאגף הפיקוח על העבודה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובכך סיכלה את חקירת התאונה.

כיום סובל התובע מקשיים בישיבה ממושכת, כאב משתק בגב וברגליים, עלייה במשקל נוכח חוסר יכולת לבצע פעילות ספורטיבית וכן מחוסר יכולת להתמיד בעבודתו כאשר עקב התאונה נאלץ להפסיק את עבודתו במטבח לחלוטין תוך הזנחת חלומו לעסוק בתחום. כמו כן סובל התובע מאובדן מוטיבציה ושמחת חיים תוך פגיעה בהשתכרותו ובכושר השתכרותו, וייתכן שבעתיד אף יזדקק לעזרת הזולת.

תאונת דרכים – שף שנפגע קשה ונגרמה לו פגיעה תפקודית

עניינה של תביעה זו בה מייצג משרדנו את התובע הוא בנזקי גוף קשים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים קשה שבה היה מעורב. מזירת התאונה פונה התובע לבית החולים שם עבר סדרה של ניתוחים מורכבים בידיים, ברגליים ובאגן, ופגיעתו הוגדרה כ"מולטי טראומה". בחלוף שבוע שוחרר התובע מבית החולים והועבר לבית חולים שיקומי שם טופל כארבעה חודשים בטיפול תרופתי כולל, לרבות משככי כאבים ותרופות לטיפול במצבו הנפשי הירוד.

במקביל עבר טיפול פיזיותרפי וטיפול פסיכולוגי. מאז התאונה וכתוצאה ממנה סובל התובע מפגיעה רב-מערכתית: שברים מרוסקים בגפיים ובאגן אשר קובעו בפלטות וברגים. חווה כאבים עזים באזורי הפגיעה והגבלות תנועה משמעותיות שבעטיין הוא נאלץ להיעזר במקל הליכה. לפיכך אינו מסוגל לבצע כל פעולה פיזית המצריכה הפעלה של גפיו ושל האגן. לפני קרות התאונה היה התובע אדם בריא אשר לא סבל מבעיה גופנית ונפשית. במקצועו עבד כשף והשתכר מדי חודש סכום גבוה. עתה נבצר ממנו לעסוק במקצועו, נכותו התפקודית לא תאפשר לו להשתלב בעיסוק אחר, ולמעשה איבד את כושר השתכרותו לחלוטין. במסגרת בקשת המשך לכתב התביעה התבקש בית המשפט להורות על מינוי מומחים רפואיים בתחומים האורטופדי, הנוירולוגי, הנפשי והשיקומי לצורך קביעת אחוזי נכותו הצמיתה של התובע, ולהטיל את ההוצאות בעניין זה על חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב התובע במועד קרות התאונה. המומחים מטעם בית המשפט קבעו לתובע נכויות בשיעור של יותר מ-40%.

נכות גבוהה לבחור צעיר עקב נפילה ברשות הרבים

במקרה זה בו מטפל משרדנו המתמחה בתביעות נזקי גוף מדובר בנזקי גוף קשים ונכות צמיתה בשיעור 80% אשר נגרמו לתובע עקב נפילה בשביל הגישה למרפאת שיניים. התביעה הוגשה נגד בעלי מרפאת השיניים ונגד חברת הביטוח המבטחת את המרפאה.

בנסיבות המקרה, עת יצא התובע מהמרפאה לכיוון רכבו ותוך כדי עלייה במדרגות נתקל במפגע מסוכן בצמוד למדרגות – צינור מכוסה בטון אשר יצר מכשול מסוכן מתחת למדרגה האחרונה. כתוצאה מההיתקלות בצינור איבד התובע את שיווי המשקל, נפל ארצה בחוזקה ועקב כך נפגע בכל חלקי גופו ובפרט באזור האגן והיד השמאלית. התובע פונה אל בית החולים שם אובחן שבר פתוח באמה שמאל ושבר משמעותי באגן. בתום ניתוחים בבית החולים ותקופת שיקום ממושכת הוא שב לעבודתו כנהג וכעוזר מנכ"ל, אך במשרה חלקית בלבד. האורתופד המומחה מטעם התביעה אמד את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 80%.

נטען כי הנתבעים אחראים לנזקי הגוף שנגרמו לתובע בשל היותם בעלי המקרקעין והחברה המבטחת את המקרקעין. עוד נטען כי הצינור שהונח בצמוד למדרגה יצר מפגע מסוכן המהווה סכנה בטיחותית חמורה להולכי רגל, וכי התקנתו באופן רשלני מהווה הפרה בוטה של חוק התכנון והבנייה על הוראותיו ותקנותיו.

התביעה נסמכת על חוות דעתו של מומחה בטיחות מטעם התובע אשר ביקר במקום האירוע וקבע באופן חד-משמעי כי המקום עצמו ואופן הצבת הצינור בו מסוכנים ומסכנים את שלומם ובריאותם של הפוקדים את המקום, וכי מדובר במפגע בטיחותי חמור.

במסגרת התביעה נטען להתרשלות הנתבע באי מניעת הסיכון והמפגע, חוסר נקיטה באמצעי בטיחות נדרשים, אי אזהרת העוברים ושבים בשביל מפני הסיכון ועוד.

לעניין הנזק נטען כי מאז התאונה סובל התובע מפגיעות ומכאבים המגבילים אותו בהתנהלותו היומיומית וכן מאובדן שכר ומפגיעה בכושר השתכרותו, לרבות הפסד זכויות סוציאליות, זכויות נלוות וזכויות פנסיוניות. עוד נגרמו לו כאב וסבל ואובדן הנאות חיים לצד הוצאות רפואיות והוצאות בגין עזרה וסיעוד אשר להם הוא נדרש.

רשלנות רפואית – אי אבחון מחלה קשה במועד שהוביל למות אישה צעירה

תביעה זו אותה הגיש משרדנו עוסקת במותה בטרם עת של אישה צעירה, אימא לשני ילדים, עקב התנהלות כושלת ורשלנית שהתבטאה בהיעדר טיפול, חרף מיחושיה ותלונותיה של המנוחה.

בנסיבות המקרה המנוחה התלוננה במשך כשנתיים על כאבים ממושכים באזור הבטן והאגן. היא ירדה במשקל באופן משמעותי והתלוננה גם בכיוונים הגניקולוגי והאורולוגי, אך הבירור היחיד שאליו הופנתה היה בתחום האורו-גניקולוגי. משבוצע לבסוף בירור גסטרואנטרולוגי לאחר הופעת אנמיה קשה היה זה בשלב מאוחר מדי, עת מחלת הסרטן שהתגלתה אצל המנוחה כבר הייתה מפושטת מאוד, וחרף טיפול משולב שהביא לעצירה של כמה חודשים בהתקדמות המחלה, שבה המחלה והתקדמה והובילה למותה בייסורים של המנוחה.  

בכתב התביעה שהתבסס על חוות דעת מטעם מומחה בכיר ברפואת משפחה ומטעם מומחה בכיר באונקולוגיה וברדיותרפיה, נטען לרשלנות של רופאת המשפחה אשר טיפלה במנוחה וסטייה מהפרקטיקה הנהוגה בתחום, וכן לרשלנות הנתבעת – קופת החולים שבה עבדה הרופאה, מכוח מנגנון האחריות השילוחית. 

בתביעה נטען כי הרופאה התעלמה מתלונותיה של המטופלת על מיחושי בטן בלתי פוסקים, הפנתה אותה לביצוע בדיקת רגישות לגלוטן, וחשדה בתופעת המעי הרגיז או בעניין גניקולוגי, זאת למרות הירידה הדרסטית במשקל, התלונות על עייפות, בחילות ושינוי בתדירות היציאות ומרקמן. הפניה לרופא גסטרו שלכאורה הונפקה למנוחה לא נמסרה לה מעולם, ולא חל בירור אם המנוחה אכן ביקרה אצל רופא כזה כשהגיעה לרופא הגסטרו בחלוף שנתיים של כאבים, מחלת מעיים דלקתית שנחשדה על-ידו אובחנה בבדיקת קולונוסקופיה כסרטן המעי הגס בשלב 3, אשר לא הגיב לטיפול קו שני ושלח גרורות לריאות ולעצמות. נטען כי לו היו הרופאים מגלים ערנות רבה יותר ומבררים כיאות, הייתה אפשרות סבירה לאבחון בשלב מוקדם, ביצוע ניתוח וריפוי, וכי הפרוצדורה האבחנתית הייתה מוטעית מלכתחילה. עוד נטען כי הנתבעת ומי מטעמה פעלו מתוך חוסר ניסיון, חוסר ידע וחוסר הבנה משווע לגבי מצבה של המנוחה.

רשלנות רפואית בביצוע ניתוח שגרמה לפגיעה עצבית בפנים

במקרה זה בו טיפל משרדנו המומחה בתביעות רשלנות רפואית, דובר באישה אשר עברה ניתוח להסרת נגע תת-לסתי. בכתב התביעה שהגישה הנפגעת באמצעותנו נגד בית החולים שבו ביצעה את הניתוח ונגד הרופא המנתח נטען כי בשל רשלנותם הרפואית של הנתבעים נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 85% בשל פגיעה משמעותית בפניה. התביעה התבססה על חוות דעתם של מומחה אף-אוזן-גרון בכיר ושל נוירוכירורג בכיר מטעם התובעת, ונטען בה בין היתר כי לרופא המנתח לא היה רישיון מומחה למחלות אא"ג וכירורגיית ראש וצוואר כנדרש בחוק. עוד נטען כי טופס הסכמה מדעת שעליו הוחתמה התובעת לא פירט את הסיבוכים האפשריים בעקבות הניתוח, ואלה לא הוסברו לתובעת גם בעל פה. בגיליון הניתוח לא מצוינים צעדים שננקטו כדי למנוע פגיעה בעצבים שבאזור הניתוח, במקרה זה העצב האחראי על תנועת השפה התחתונה וזווית הפה. יומיים לאחר הניתוח תועד כי התובעת סובלת מא-סימטריה קלה של זווית הפה וחולשה של השפה התחתונה. בהמשך החמיר הפגם האסתטי והיא החלה לסבול מיובש ומכאבים באזור בעקבות פגיעה בעצב קרניאלי מספר שבע.

נטען כי התנהלותו האגרסיבית והרשלנית של הרופא מעלה סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת בניתוח מסוג זה, אשר בעטיה נגרמו לתובעת נזקים עצומים, וכי הניתוח בוצע בחוסר זהירות ובמיומנות נמוכה מזו המצופה מרופא סביר בתחום, אשר הגבירו את הסיכון לפגיעה עצבית, תוך התעלמות מהאנטומיה המורכבת והעדינה באזור הפנים. עקב כך סובלת כיום התובעת מפגיעות גופניות ונפשיות חמורות, מצב גופני ירוד ופגיעה קשה בפנים. היא איבדה את חדוות חייה, נפגעו תפקודה היומיומי וכן כושר עבודתה והשתכרותה.

נזק גוף עקב נפילה בכניסה לקניון

בתביעה זו אשר הוגשה על-ידי משרדנו המומחה בתביעות נזקי גוף, מדובר בפגיעה שארעה לתובעת כתוצאה ממפגע מסוכן אשר בו נתקלה בקניון מרכזי בארץ – רטיבות על הרצפה והיעדר משטח מתאים למניעת החלקה. התובעת החליקה ונפלה, וכתוצאה מכך נפגעה בכל חלקי גופה, ובפרט בזרוע ובכתף בצד שמאל. התביעה הוגשה נגד בעלי הקניון ונגד חברת הביטוח המבטחת את הקניון. לאחר האירוע התובעת פונתה לקופת חולים שם אובחנו השברים בכתף ובזרוע שמאל, ומשם הובהלה באמבולנס לבית חולים. בבית החולים עברה התובעת הערכה כירורגית ואורתופדית בעקבותיה אובחנו שברים בצוואר הכירורגי של הומרוס שמאל ובמקומות נוספים. היא טופלה במשככי כאבים ובמתלה. במשך תקופה ארוכה טופלה בפיזיותרפיה של הכתף, אך למרות האמור היא עדיין מוגבלת בטווח תנועתה, מתקשה בעבודתה ותפקודה הכללי נפגע. כתב התביעה התבסס על חוות דעתו של מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם התובעת אשר קבע כי כתוצאה מהחבלה נגרמו לה 30% נכות צמיתה.

במסגרת התביעה נטען לרשלנות הנתבעות באי סילוק המפגע ומניעת גרימת הנזק.

כיום התובעת סובלת מכאבים עזים המוחמרים בשכיבה, חולשה ורגישות בכתף המלווים במגבלות תנועה משמעותיות. במיוחד נפגע עיסוקה של התובעת בתחום הציור, המצריך מטבעו הרמת יד שמאל. כמו כן מתקשה התובעת בלבוש, בעבודות משק בית ובפעולות נוספות המצריכות הפעלה של זרוע וכתף שמאל.

רשלנות רפואית לאחר ניתוח להחלפת מסתם לבבי

עניינה של תביעה זו שבה טיפל משרדנו הוא בנזק גוף אשר נגרם לתובעת עקב טיפול כושל ורשלני לאחר ניתוח לב פתוח להחלפת מסתם והשתלת מסתם תותב ביולוגי, תוך הפרה יסודית של כללי הזהירות הבסיסיים ברפואה על ידי בית החולים הנתבע. 
בחוות הדעת של מומחה לניתוחי לב ומומחה לפסיכיאטריה אשר עליהן נסמך כתב התביעה נטען כי נזקי התובעת נגרמו בשל רשלנות בית החולים וצוותו הרפואי ועקב סטייה מהפרקטיקה המקובלת במקרים כאלה.
בנסיבות המקרה התובעת עברה ניתוח החלפת מסתם והשתלת תותב ביולוגי במקומו. בעת שחרורה מבית החולים לא ניתן לתובעת טיפול אנטיאגריגאנטי כנדרש בניתוח מסוג זה (כמו מתן התרופה אספירין), טיפול שמטרתו למנוע היווצרות קריש דם אשר יכול לסתום את המסתם ועלול להוביל לשליחת תסחיפים למוח ולשאר חלקי הגוף, ואף למוות. 
בחלוף ארבעה ימים ממועד שחרורה מבית החולים ותשעה ימים מסיום הניתוח, הרגישה התובעת כאב עז ולוחץ ותחושת שריפה בחזה שהקרינו לידיים ולוו בקוצר נשימה. התובעת התפנתה לבית החולים ואובחן כי היא סובלת מאוטם שריר הלב. היא טופלה בהתאם, עם המשך מעקב בקופת החולים. 
כעבור כמה חודשים מהאירוע הלבבי פנתה התובעת לרופאת המשפחה שלה בשל מצבה הנפשי בעקבות האירוע, והעלתה תלונות על חרדה, פחדים, חוסר אנרגיה ובכי. היא טופלה ומטופלת מאז בתרופות פסיכיאטריות.
בכתב התביעה נטען כי היה צריך לתת לתובעת אספירין עם שחרורה, וטיפול זה היה מונע את התרחשות התסחיף ובעקבותיו האירוע הלבבי. נטען כי בית החולים הנתבע היה רשלני, פעל בניגוד לכל פרוצדורה רפואית מקובלת ותוך התעלמות מכל סטנדרט רפואי נהוג. נטען כי בהיעדר ניהול רישום של פרטים מהותיים, באי דיווח למשרד הבריאות על המקרה שאירע כאירוע חריג, ובאי קיום ועדת חקירה פנימית, נגרם לתובעת נזק ראייתי מהותי, ולכן נטל השכנוע צריך לעבור לכתפי הנתבעת. עוד נטען להפרת סעיפי חוק זכויות החולה בפגיעה באוטונומיה של התובעת, בכך שלא נמסר לה מידע על היעדר הטיפול התרופתי הנדרש וההשלכות של כך. 
כיום סובלת התובעת מנכות נפשית בשיעור 20% ומכאב וסבל רבים. היא זנחה את תחביביה ושוקלת פרישה מוקדמת מעבודתה, והיא נזקקת ותזדקק בעתיד לעזרה של בני משפחתה ואחרים באופן מלא. 

רשלנות רפואית במצב פרע כתפיים בלידה 

תביעה זו, אשר הוגשה על ידי משרדנו באמצעות הוריו של קטין כאפוטרופוסים הטבעיים שלו, עוסקת בנזקי גוף שאירעו לקטין במהלך לידתו. כתוצאה מרשלנות רפואית של בית החולים שבו נולד וטופל לאחר הלידה, נגרמה לקטין נכות צמיתה בשיעור 30%.

בנסיבות המקרה דובר בלידת תאומים. התינוקת, אחותו של הקטין, הייתה במצג ראש וחולצה על ידי ואקום בהליך שהסתבך מעט. התובע היה במצג עכוז והוצא בחילוץ ידני. 
בסיכום רופא הילדים מיום הלידה נכתב כי התינוק נינוח, פעיל, אך לא מזיז ידיים. בסיכום האשפוז  נכתב כי הוא סובל משבר בעצם הבריח משמאל. בתמונות שצילם אביו של הקטין לאחר הלידה אובחנו כתמים כחולים כהים וברורים במיוחד באזור השבר בעצם הבריח, בכתפיים, בצוואר ובירכיים, המעידים על חילוץ אגרסיבי וקשה במיוחד.

מאז הלידה הקטין נמצא במעקב נוירולוגי ואורתופדי קבוע ומטופל בפיזיותרפיה, הידרותרפיה וריפוי בעיסוק. הוא סובל מחולשה והפחתה משמעותית בתנועות בגפיים העליונות, ובקושי במוטוריקה עדינה וגסה. 
בכתב התביעה נטען כי בית החולים וצוותו לא נקטו בפרקטיקה הרפואית המקובלת לטיפול במקרים כאלה. על פי חוות דעת גניקולוג, שעליה נסמכת התביעה בין היתר, לידת התאומים בוצעה באופן חריג, אשר הביא למצוקה עוברית ולנזק לתובע, ואילו היו נוהגים כנדרש, נזקי הגוף היו נמנעים. עוד נטען כי במקרה של חשש לתקיעת כתפיים בלידה, כפי שאירע במקרה זה, הטיפול המיטבי הוא הימנעות מכך בדרך של ביצוע ניתוח קיסרי, אפשרות אשר לא הוצעה ולא נשקלה בנסיבות המקרה. 
המשך הלידה הווגינלית הוביל להסתבכות לידת הקטין, להיתקעותו וקושי בחילוצו, מה שגרם למשיכת זרועותיו בכוח רב ועקב כך לשבר ולפגיעה עצבית במקלעת העצבים של הזרוע ולשיתוק שממנו סובל הקטין כיום. כמו כן נטען כי בית החולים התרשל באי מתן הסברים לאם, ואי הצגת חלופת הניתוח הקיסרי. ההליך כולו בוצע שלא בחדר ניתוח, כנהוג במקרים אלה. נוסף על כך לא ניתנה לתובעת תרופה להרפיית הרחם באופן שתרם באורח משמעותי לפגיעה שנגרמה בלידה. 
במסגרת כתב התביעה נטען כי בית החולים התרשל שעה שלא דיווח למשרד הבריאות על נזקי התובע כאירוע חריג, ובכך שלא קיים ועדת בדיקה פנימית. כמו כן ניהל בית החולים רשומות חסרות וחלקיות ובכך גרם לתובע נזק ראייתי המחייב להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבע. כן נטען לפגיעה באוטונומיה של היולדת והיעדר הסכמה מדעת של התובעים לטיפול, כנדרש בחוק זכויות החולה. 
בגין אלה ובעקבות הטיפולים שלהם נזקק הקטין נטען כי נגרמה לו נכות נפשית צמיתה, ובית המשפט התבקש למנות לתובע מומחה רפואי מטעמו – פסיכיאטר ילדים. עם ראשי הנזק שנתבעו לפיצוי נמנים: הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות, סבל ואובדן הנאות החיים, סיעוד ועזרת הזולת.

רשלנות רפואית – אי אבחון שבץ מוחי בזמן

במקרה זה שבו מטפל משרדנו, המתמחה בתביעות רשלנות רפואית, מדובר באירוע של שבץ מוחי אשר לא אובחן במועד בבית החולים. עקב כך נותר התובע עם 100% נכות צמיתה. 
בנסיבות המקרה התובע הגיע אל בית החולים כשרעייתו התלוננה כי הוא סובל מבלבול, אי יציבות וכבדות בדיבור. שתי בדיקות CT אשר בוצעו לתובע בבית החולים פורשו באופן רשלני כתקינות, כשבפועל הפענוח היה שגוי. בחלוף שעות האשפוז החל מצבו של התובע להידרדר לרבות הקאות, עלייה חריגה בלחץ הדם, צניחה של זווית הפה והפרעה בבליעה, כשהצוות הרפואי מתעלם מההחמרה במצבו. 
רק בבדיקת CT שלישית (CT כלי דם), שבוצעה כעבור יממה מהגיע התובע לבית החולים, נמצא קריש וחסימה של העורק הבזילארי. התובע הועבר לבית חולים אחר האמון על טיפול במקרים מעין אלה, ושם בוצע לו צינתור בו נפתחה החסימה בעורק הבזילארי. 
בחוות דעתו של מומחה ברדיולוגיה אבחנתית שעליה נסמכת התביעה נטען כי כבר בשתי בדיקות ה-CT הראשונות שבוצעו לתובע אפשר היה להבחין בסימן ראשוני לאיסכמיה של גזע המוח, כאשר אוטָמים במיקום זה מקורם בהפרעה לאספקת הדם בעורקים הורטברו-באזילריים. אי האבחון במועד והזמן הרב שחלף עד לטיפול הובילו לנזק הבלתי הפיך לגזע המוח של התובע. מומחה בנוירוכירורגיה שסקר את הרשומות הרפואיות בתיק הגיע למסקנות דומות, וקבע כי קיימת סבירות גבוהה שאם התובע היה מטופל ומאובחן עם קבלתו והיה עובר צנתור בשעות הראשונות, היה נותר היום ללא כל נזק או עם נזק מזערי. 
בגין הרשלנות והנזק הכבד שנגרם נתבעו פיצויים בראשי נזק של הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת ועוד. 

רשלנות רפואית – מתן טיפול תרופתי מוטעה ומזיק בעקבות אבחון רפואי שגוי

עניינה של תביעה זו בה מטפל משרדנו המתמחה בתביעות רשלנות רפואית הוא באבחון מאוחר, שגוי ורשלני של מחלות מעי דלקתיות של התובע, על ידי הנתבעים – קופת החולים של התובע ובית החולים שבו טופל באופן ציבורי ופרטי. בעקבות האבחון הרשלני ניתן לתובע טיפול תרופתי ביולוגי אגרסיבי ומוטעה שגרם לו נכות רפואית צמיתה משמעותית, לצד נכות פיזית, תפקודית ונפשית. 
על פי חוות דעתו של מומחה לגסטרואנטרולוגיה, שעליה מתבססת התביעה, הנתבעים והצוותים הרפואיים מטעמם סטו באופן בוטה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת, וכשליהם בטיפול בתובע לאורך שנים גרמו לו לנזק הכבד.
בנסיבות המקרה התובע אובחן בשנת 2004 כחולה בקוליטיס כיבית (UC)/ מחלה דלקתית של המעי (IBD)/ מחלה ע"ש קרוהן CD)) - שבדיעבד לא היו לו. רק כעבור 13 שנים, בשנת 2017, בעת ביצוע הליך לפרוטומיה חוקרת לא נמצאו סימנים למחלת הקרוהן, ובניתוח לסקירת המעי לא נמצאה עדות למחלה דלקתית של המעי. 
לאורך כל השנים האלה קיבל התובע שלא לצורך תרופות כרוניות עם פוטנציאל לתופעות לוואי מזיקות, לטיפול במחלה שכלל לא הייתה לו. 
לגבי רשלנות בית החולים קבע המומחה כי היא מתבטאת בין היתר בהיעדר דיון רב-מקצועי ותיעודו וכן טיפול תרופתי ותזונתי מפרך לאבחנה לא מקובלת, לא הגיונית ובלתי סבירה של קרוהן.
לעניין רשלנות רופא המשפחה מטעם קופת החולים קבע המומחה כי הרופא הסתפק רק בעובדות שנגלו לפניו באופן פסיבי, לא גילה עירנות לתסמיני התובע ולתלונותיו הכרוניות, ולא פעל באורח אקטיבי לגילוי הבעיה שממנה סבל התובע, בכלל זה אי הפניה להתייעצות עם כירורג בטן, והסתפקות בהתייעצות עם גסטרואנטרולוג בלבד. 
ההחלטה הבלתי הגיונית והשגויה לחלוטין לטפל בתובע טיפול ביולוגי גרמה לו לתופעות לוואי הכרוכות בנטילת התרופה, והשליכה עליו בהיבטים הבריאותי, הנפשי, הכלכלי והחברתי ופגעה באיכות חייו עד כי נאלץ למכור את עסקו. בנוסף החמיר הטיפול הביולוגי אוסטאופורוזיס שכבר הייתה קיימת אצל התובע טרם תחילת הטיפול.
בסיכום קבע המומחה כי התמונה הקלינית של התובע לאורך שנים הייתה בשל אפנדיציטיס חוזרת או כרונית שחל אבחון חמור באבחונה, ואשר אם הייתה מאובחנת במועד היו נחסכים מהתובע מתן תרופות מדכאות חיסון עם סיכון גבוה לתופעות לוואי לצד טיפול ביולוגי בעל השלכות מחמירות.
במסגרת כתב התביעה נטען לנזק ראייתי שנגרם לתובע המעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, רשלנות, פגיעה באוטונמיה של התובע בשל אי מתן הסבר לגבי הסיכונים ותופעות הלוואי הכרוכים בקבלת התרופה וובאופן שמנע מהתובע אפשרות החלטה אם מעוניין להמשיך בטיפול.

רשלנות רפואית – איחור באבחון שבץ מוחי

מקרה זה של רשלנות רפואית שבו ייצג משרדנו עוסק בטענת התובע לפיה נמנע ממנו ריפוי מלא בעקבות שבץ מוחי שעבר ואשר לא אובחן במועד, וכתוצאה מכך נגרמו לו נכויות משמעותיות. 
בנסיבות המקרה התובע הגיע אל מיון בית החולים הנתבע סמוך לשעה 15:00 בצוהריים, בעקבות תלונות על טשטוש ראייה פתאומי ואובדן שדה הראייה הימני, כשרק 12 שעות לאחר הגיעו למיון הוחלט לבצע לו בדיקת MRI מוח, אשר הדגימה ממצא לאוטם חריף. 
על פי חוות דעתו של מומחה לנוירוכירורגיה, שעליה נסמכה התביעה, הצוות הרפואי שטיפל בתובע סטה באופן בוטה מפרקטיקה רפואית מקובלת, והתרשל באופן חמור באבחון שבץ מוחי שבו לקה התובע. לוּ היה השבץ מאובחן במועד ומטופל כמקובל בטיפול טרומבוליטי בתוך חלון זמן של כארבע וחצי שעות, היו נמנעים הנזקים שנגרמו לתובע. 
התובע סובל ממחלות רקע וגורמי סיכון להתפתחות שבץ. אלה, בצירוף תלונותיו על טשטוש הראייה היו צריכים לעורר חשד מיידי אצל הרופאים לקיום אירוע מוחי. תחת זאת נשלח התובע לבדיקת עיניים, אשר לא בוצעה לבסוף, ובכך אבד זמן יקר. ההתעלמות ממצבו ההולך ומידרדר של התובע ואי שימת לב לסימנים הקליניים המובהקים של שבץ מוחי שהופיעו אצלו, הובילו לבזבוז זמן קריטי באבחון השבץ. 
בכתב התביעה נטען לנזק ראייתי מהותי שנגרם לתובע הבא לידי ביטוי בכמה אופנים: בכך שלא הופנה לבדיקות שגרתיות, בכללן בדיקות הדמיה, אשר היו מלמדות על קיום אירוע מוחי; באי ניהול רישום תקין ומלא כמתחייב בחוק זכויות החולה; בהיעדר דיווח למשרד הבריאות על המקרה החריג שאירע ובאי קיום ועדת בדיקה פנימית של בית החולים. לפיכך נטען כי יש להעביר את הנטל לכתפי הנתבע, להוכיח שלא התרשל.
כמו כן נטען לפגיעה באוטונומיה של התובע באשר לא הוסברו לו ולמשפחתו המשמעויות והסיכונים הכרוכים בשבץ מוחי, וכן להפרת חוק זכויות החולה באי קבלת הסכמתו מדעת של התובע לטיפול, ואי ביצוע טיפול כמקובל. 
בשל רשלנות הנתבע והזמן הרב שעבר עד לאבחון השבץ התובע סובל כיום מפגיעות גופניות חמורות. בעקבות האירוע הפסיק התובע את עבודתו לתקופה ממושכת ולא חזר אליה באופן מלא. הוא מתמודד בין השאר עם הפרעת התנהגות, ירידה במצב הרוח, עצבנות יתר והפרעות שינה. 
לצד פיצוי התובע בגין ראשי נזק שונים התבקש בית המשפט למנות רופא מומחה מטעמו – פסיכיאטר, לטיפול בנכות הנפשית הצמיתה שנגרמה לתובע בעקבות האירוע. 

רשלנות רפואית – אי מתן טיפול למניעת זיהום לאחר ניתוח קיסרי

עניינה של תביעה זו בה מטפל משרדנו הוא ברשלנות שלאחר הלידה, עת התובעת לא קיבלה בבית החולים הנתבע טיפול אנטיביוטי למניעת זיהומים לאחר ניתוח קיסרי חירום שעברה. אף לאחר שהופיעו סימני אזהרה לזיהום לאחר הניתוח אלה לא קיבלו מענה מתאים, והתובעת שוחררה לביתה בחלוף שלושה ימים מהניתוח. כתוצאה ממחדלים אלה נגרמו לתובעת נזקים רבים בהם זיהום תוך-בטני מפושט, צורך באשפוז ממושך וביצוע שני הליכים ניתוחיים לשליטה בזיהום. נוסף על כך נפגעה פוריותה של התובעת.
בנסיבות המקרה, במהלך אשפוז התובעת לאחר הלידה התעלם הצוות הרפואי ממדדי דופק גבוהים שלה (טכיקרדיה).  לאחר ששוחררה וכשבוע מיום הניתוח הגיעה התובעת למיון בהפניית רופא המשפחה עקב כאבי בטן וחום עד 40 מעלות. התובעת אושפזה באבחנה של אנדומטריטיס (דלקת רירית הרחם) עם טיפול באנטיביוטיקה ומשככי כאבים. בוצעה בדיקת CT אשר הצביעה על תהליך דלקתי פוסט ניתוחי מפושט. בהמשך התפתח אודם סביב אזור הצלקת. בשלב זה בוצע ניתוח ראשון: פתיחת הצלקת עם יציאה של נוזל מוגלתי בכמות רבה. בבדיקת CT שבוצעה לה כעבור כמה ימים נמצאה עדות לזיהום תוך-רחמי עם בועות אוויר. בשלב זה בוצע ניתוח שני שבו נוקז הנוזל המוגלתי מרחמה. 
בחוות דעת של מומחה לגניקולוגיה ומיילדות שעליה נסמכה התביעה נקבע כי עם הסיבוכים השכיחים ביותר הנובעים מניתוח קיסרי נמנה גם זיהום פצע ניתוחי. מתן אנטיביוטיקה טרם סגירת הבטן מסייע להפחית התפתחות סיבוך כזה. היות שמדובר בניתוח קיסרי חירום שבו הסיכוי לזיהום גדול יותר בשל תנאי סניטציה וניקיון נמוכים, בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת היה על הרופאים לתת ליולדת טיפול המשך של אנטיביוטיקה גם לאחר הניתוח, במטרה להקטין במידה משמעותית את הסיכון לזיהום. אילו היו עושים כן קרוב לוודאי שהיה ניתן למנוע את הזיהום והסיבוכים בעקבותיו. רשלנות הרופאים מתבטאת בכך שהתעלמו מסימנים היכולים להעיד על זיהום: סטורציה נמוכה מ95% ודופק גבוה מ-120 בכמה הזדמנויות לאחר הלידה. לא היה מקום לשחרר את התובעת מבית החולים במצב זה, והיה על הרופאים להמשיך לברר את סוגיית הזיהום. אם הבירור היה ממוצה סביר להניח כי היו מזוהים סימנים ראשוניים לזיהום, אשר היו מאפשרים אבחנה של אנדומטריטיס בדרגה קלה ושחרור התובעת לביתה עם אנטיביוטיקה פומית. בכך הייתה נמנעת הגעתה כמה ימים לאחר השחרור עם זיהום אגני מפושט, אשר הוביל לסבל רב והצריך אשפוז ארוך, מתן אנטיביוטיקה תוך-ורידית וביצוע הליכי ניקוז בטני כדי לשלוט בזיהום.

באשר לנכותה הרפואית של התובעת העמיד המומחה בחוות דעתו את נכותה על 30% בגין עקרות ואי פריון שניוני. 

במסגרת כתב התביעה נטען להפרת חובה חקוקה – הוראות חוק זכויות החולה, פגיעה באוטונומיה של התובעת כאשר לא יידעו אותה בדבר הסיכונים הצפויים כתוצאה מהימנעות ממתן אנטיביוטיקה, כאב וסבל בגין אשפוז נוסף ממושך וניתוחים חוזרים וכן פגיעה תפקודית. 

אנחנו כאן, בשבילכם | צרו קשר לייעוץ אישי