רשלנות רפואית באבחון מחלות

רשלנות רפואית עקב אבחון שגוי או מאוחר

 

חולים תולים את יהבם בסגל הרפואי שמטפל בהם, סומכים על מקצועיותם של הרופאים והידע שרכשו, ומאמינים כי יקבלו את הטיפול המיטבי. אולם רופאים הינם לפני ואחרי הכול בני אדם, ועשויים לטעות.
מעת לעת נופלות שגיאות באבחון רפואי, כאשר אבחנה מוטעית עשויה להוביל להחלטה על טיפול שלא היה בו צורך ולגרום לנזקי גוף בדרגות חומרה שונות. אבחון מאוחר עלול להוביל להשהיית טיפול נדרש ובעקבות כך לנזקי גוף הבאים לידי ביטוי בנכות.

היות שלא כל אבחנה שגויה עולה כדי רשלנות רפואית, בתי המשפט נעזרים בשתי אבני בוחן עיקריות לבחינת התקיימות עוולת הרשלנות. במאמר זה נסקור את אמות המידה המשפטיות המנחות בסוגיה, וכיצד מומלץ לפעול במקרה של חשד לרשלנות רפואית בנסיבות אלה.

 

סיפורו הטראגי של אמיר פיי גוטמן ז"ל העלה לאחרונה לכותרות את נושא הרשלנות באבחון רפואי. אמיר אובחן בטעות כחולה בסרטן מסוג לימפומה, וקיבל טיפולים כימותרפיים בהתאם לדיאגנוזה זו. טרם מותו בטביעה בים הספיק להגיש תביעה נגד בית החולים איכילוב שבו אובחן וטופל בגין הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לו עקב הטיפול המיותר. עתה, לאחר פטירתו, יש בכוונת המשפחה להרחיב את התביעה גם לבחינת הקשר שבין אירוע הטביעה ובין מצבו הפיזי הירוד של גוטמן בעקבות הטיפול שקיבל בבית החולים.

הסיבות אשר יכולות להוביל לאבחון שגוי הן רבות: הגורם האנושי – עייפות, חוסר תשומת לב, בלבול בין בדיקות מטופלים, לצד הגורם המקצועי: פענוח שגוי או רשלני של תוצאות בדיקות, חוסר ניסיון של הרופא אשר פיענח את הבדיקה, ולעתים ממצאים שאינם חד-משמעיים ועשויים לגרום לקבלת החלטה שגויה.

תוצאותיו של אבחון שגוי, המצמיחות עילה להגשת תביעה, הן בין השאר: מתן טיפול בלתי מתאים או מיותר אשר הסב לחולה נזקים גופניים ונפשיים, סבל וכאב, לצד נכויות ובמקרי קיצון מוות. כאשר מדובר על אבחון מאוחר התביעה תהיה בגין השהיית טיפול נדרש, אשר הובילה להחמרת מצבו הרפואי של המטופל, גרמה לו נזק בריאותי ונכות ובמקרים הקשים אף הביאה למותו.

חשיבות הגילוי המוקדם

בנסיבות רפואיות מסוימות נודעת חשיבות מכרעת לאבחון נכון של המחלה ובמועד מוקדם.

כך באבחון גידולים ממאירים ומחלות קשות. כאן גורם הזמן הוא בעל משמעות יתרה: ככל שהמחלה תתגלה במהרה ישתפרו סיכויי ההחלמה. אבחון מחלות כאלה אינו פשוט ולא תמיד מתאפשר לעשות זאת בבדיקות רגילות. לעתים התסמינים מופיעים רק בשלב מאוחר, והרופא עשוי להחמיץ את המחלה בשלביה ההתחלתיים. חוסר אבחון של גידולים ממאירים ומחלות חמורות בשלב מוקדם עשוי להחמיר את מצבו של המטופל, להקשות על סיכויי ההחלמה ולעתים להוביל אף למוות.

 

במקרים אלה תביעת הרשלנות יכולה להיות מופנית לכמה גורמים שבעטיים התגלתה המחלה באיחור: רופא המשפחה אשר אבחן באופן שגוי את התסמינים עליהם התלונן המטופל ולא הפנה לביצוע הבדיקות המתאימות, כשלים בפענוח צילומים ובדיקות הדמיה וממצאי בדיקות אשר הובילו לאבחון שגוי או מאוחר של המחלה. בתביעות שעניינן רשלנות באבחון מחלת הסרטן תיתכן גם רשלנות של רופאים המתמחים באונקלוגיה, אשר לא אבחנו את היות הגידול ממאיר או שגו בהחלטתם לגבי השלב שבו נמצאת המחלה. בתביעות מסוג זה ניתן יהיה לטעון לרשלנות לא רק עקב כך שמצבו הרפואי של המטופל הוחמר בשל איחור בגילוי המחלה, אלא גם כאשר נגרמו לתובע נזקים נוספים שניתן היה למונעם בגילוי מוקדם, וכן בגין התארכות הטיפול, שינוי סוגו, קיצור תוחלת החיים ועוד.

 

סוג נוסף של תביעות שבהן גורם הזמן הוא בעל חשיבות קריטית הנו בהיריון, כאשר אבחון שגוי או מאוחר עשויים להוביל לגרימת נזק גופני לאם או לעובר. רשלנות בתחום זה עשויה להתבטא באבחון שגוי של בדיקות הדמיה רפואיות, בדיקות פתולוגיות ובדיקות המבוצעות במהלך ההיריון דוגמת שקיפות עורפית, סקירת מערכות, בדיקת מי שפיר וכו'. בדיקות אלה נועדו לאבחון מחלות ומומים בעובר, ואם פענוחן בוצע באופן רשלני ושגוי עשוי להיוולד תינוק הסובל ממום נדיר או ממחלה קשה. מקרים אלה מצמיחים עילה לתביעה במסגרת עוולת הרשלנות הרפואית, ומקימים לתובע זכות לקבלת פיצוי כספי.

 

 

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבחינת התביעה

בבואו לדון בתביעה בגין רשלנות רפואית עקב אבחון רפואי שגוי או מאוחר, מנחים את בית המשפט שני מבחנים עיקריים:

 

מבחן הרופא הסביר – בית המשפט בוחן את התנהגות הרופא או הצוות הרפואי לפי סטנדרט הרופא הסביר. על פי פקודת הנזיקין חלה על הרופא חובת זהירות, שמכוחה הוא חייב לנהוג לפי הרף המקצועי המקובל בתחום התמחותו. נבחנים התנהגות הרופא ושיקול דעתו ביחס לאמות המידה הנוהגות בתחום עיסוקו, ובהתאם לכללים הנוהגים ולידע הרפואי שהיו קיימים בעת קרות האירוע.

 

רשלנות עשויה להתרחש במספר שלבים לאורך ההליך:

1. קיום בירור רפואי רשלני – אי התחקות אחר ההיסטוריה הרפואית של המטופל ומחלות רקע של המשפחה, אשר מציבים את המטופל בקבוצת סיכון.
2. היעדר אבחון של המחלה חרף הופעת תסמינים מאפיינים.
3. אי הפניה של המטופל לביצוע בדיקות נדרשות לאיתור מחלות מסוימות – בדיקות רגילות ובדיקות סקר, בפרט אם המטופל מצוי בקבוצת סיכון.
4. פענוח שגוי של תוצאות בדיקה והיעדר הפניה לבדיקות המשך נחוצות.
5. בעקבות כל אלה – חוסר טיפול מתאים, או השהיית טיפול נדרש.  

 

שאלות שתישאלנה בשלב זה הן האם הרופא היה אמור להגיע לדיאגנוזה על פי תסמיני המטופל ואף אם המטופל לא התלונן, אם היה צריך לשלוח את המטופל לבדיקות מסוימות, ואם אפשר היה לאבחן את המחלה בשלב מוקדם יותר.

 

מבחן הקשר הסיבתי – בית המשפט יבחן אם קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לכאורה לבין הנזקים שנגרמו למטופל.
 

שאלות שתישאלנה בשלב זה הן האם האבחון השגוי או המאוחר הוא שגרם נזק למטופל, האם אפשר היה לקצר את סבל המטופל, להקטין את הנזק או להאריך את חייו לו המחלה הייתה מתגלה בשלב מוקדם יותר.

 

בין שני מבחנים אלה נדרשת התביעה להוכיח את הנזק שנגרם. אם על בסיס חוות הדעת הרפואית ועדויות הצדדים ימצא בית המשפט כי דרכו של הרופא המטפל נופלת מהרף המקובל וחורגת מהכללים הנהוגים, וכי רשלנותו באבחון שגוי או מאוחר של המחלה הובילה באופן ישיר לנזק שנגרם לתובע, יתבע הרופא בעוולת רשלנות רפואית. האחריות לפיצוי התובע תוטל על הרופא ועל המוסד הרפואי שבו הוא מועסק.

 

פסיקה

בפס"ד חזון נ' שירותי בריאות כללית, נדונה סוגיית איחור בגילוי מחלת הסרטן. התובעת שהייתה בת 34 פנתה לרופא המשפחה וביקשה לעבור בדיקת ממוגרפיה, לאור העובדה שאמה חלתה בסרטן השד בגיל 35 וקיום היסטוריה של מקרי סרטן במשפחה המורחבת. רופא המשפחה טען שהבדיקה אינה נחוצה ולא מומלץ לערוך אותה לפני גיל 40, גם אם המטופלת נמצאת בקבוצת סיכון. בחלוף שנתיים אובחן כי התובעת חולה בסרטן השד, והיה עליה לעבור כריתת שד מלאה, כריתה של בלוטות לימפה שבהן נמצאו גרורות וכן טיפולים קשים. בתביעתה בעילת רשלנות רפואית טענה התובעת כי אם המחלה הייתה מאובחנת במועד היה מתאפשר לטפל בה באופן שונה, והיה נחסך ממנה הטיפול הקשה שעברה.            
מנגד נטען כי התובעת קיבלה טיפול רפואי נכון על פי הנהוג והמקובל, לא היה ניתן לאבחן את המחלה בשלב הפנייה הראשונה ולכן לא הייתה התרשלות.          
נפסק כי הרופא התרשל באי ביצוע הטיפול הנכון ובכך שלא שלח את המטופלת לבדיקות מקיפות.
סכום הפיצויים שנפסק לתובעת עמד על 700,000 ש"ח. 
 

מקרים המצויים בטיפול משרדנו     
 

איחור באבחון אירוע מוחי

תביעה זו עוסקת במקרה של רשלנות רפואית בגין אי גילוי שבץ מוחי במועדו. נטען כי התובעת, נשואה ואם לחמישה ילדים, לקתה באירוע שבץ מוחי (Stroke), ועקב אי אבחונו בזמן נמנעה ממנה האפשרות לריפוי מלא.

בשל רשלנות הצוות הרפואי בבית החולים התובעת מצויה במצב המכוּנה LOCKTED IN SYNDROME ונכותה הצמיתה עומדת על שיעור של למעלה מ-100%. משמעותו של מצב גופני זה הוא כי נפשה הפעילה של התובעת לכודה בתוך הגוף המשותק, קרי, היא כשירה מבחינה מוחית וקוגניטיבית, אך חסרת יכולת מוטורית לתקשר עם הסביבה.

 

איחור באבחון זיהום שהוביל לנזק גוף

עניינה של תביעה זו עוסק ברשלנות רפואית לאחר ניתוח מעי גס שמאלי תחתון (סיגמואיד קולון). נטען כי בית החולים והצוות הרפואי התרשלו בביצוע מעקב ובמתן טיפול אחרי הניתוח, בכך שאיחרו באבחון הסיבוכים שהתפתחו עקב הניתוח וכפועל יוצא השהו את הטיפול בהם, וכן לא אבחנו זיהום קשה בגופו של התובע, אשר גרם להיווצרות נמק במעי והוביל לכריתתו של חלק גדול מהמעי. בהמשך הצריך מצב דברים זה ביצוע כמה ניתוחים קשים לרבות התקנת רשת לאורך חלל הבטן ושקית סטומה.

כתוצאה מרשלנות המנתח ובית החולים בטיפול ובמעקב שלאחר הניתוח נגרמה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור גבוהה ביותר עם השפעה תפקודית על חייו.

הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית עקב אבחון רפואי שגוי או מאוחר

 

כאשר מטופל סבור כי נגרם לו נזק בגין רשלנות רפואית באבחון שגוי או מאוחר של מחלה, עליו לפעול באופן סדור לפי השלבים האלה:

1. איסוף כלל הרשומות הרפואיות והמסמכים הנדרשים.
2. פנייה לעורך דין המומחה בתביעות רשלנות רפואית, עם עדיפות להתמחות בתחום הרפואי המסוים.
3. עורך הדין רשלנות רפואית ישלח את המטופל לביצוע בדיקות רלוונטיות, במקביל יפנה לעזרת מומחים רפואיים בסוגיות הרפואיות ויגיע למסקנה אם מתקיימת עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית.
4. פנייה לרופא מומחה – אם יוחלט כי קיימת תשתית להגשת תביעה החומר הרפואי יועבר למומחה רפואי מהתחום המסוים, כדי שיערוך חוות דעת אשר תחזק את טענת הרשלנות הרפואית ותתמוך בה. צירוף חוות דעת המומחה הוא הכרח, ובית המשפט מייחס חשיבות לזהותו של העד המומחה ולניסיונו.
5. עורך הדין ייצג את מרשו בבית המשפט ויטען לחריגה ממבחן הרופא הסביר בהתנהלות הרופא, וכן לקיום קשר סיבתי בין ההתנהלות הרשלנית ובין הנזק שנגרם למטופל.

 

פסיקת פיצויים

במקרה של קבלת תביעה בגין רשלנות רפואית עקב אבחון רפואי שגוי או מאוחר, התובע יהיה זכאי לפיצויים גבוהים מבית החולים, מהגורם שהתרשל כלפיו ולעיתים אף ממשרד הבריאות ומגורמים מעורבים אחרים.
ראשי הנזק שבגינם ניתן לתבוע נחלקים לשניים:
נזקים ממוניים: אובדן כושר השתכרות, וכן הוצאות בגין שיקום, טיפול רפואי, ניידות, קבלת עזרה וסיעוד.
נזקים לא ממוניים: כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים, פגיעה באוטונומיה  – ככל שהפגיעה והנזק חמורים יותר ייפסקו פיצויים גבוהים יותר.

משרדנו מומחה בטיפול בתביעות רשלנות רפואית בעקבות אי אבחון מחלות,  אנחנו כאן, בשבילכם | צרו קשר לייעוץ אישי