הולדה בעוולה

הולדה בעוולה

הולדה בעוולה

הולדה בעוולה

הולדה בעוולה

הולדה בעוולה הינה אחת העילות הנזיקיות המורכבות, באשר היא עוסקת בליבת הקיום האנושי, בשאלת מהותם וערכם של חיי אדם. עניינה של עילה זו במקרים שבהם בא לאוויר העולם ילד הסובל ממומים, נכות או פגיעה קשה אחרת, אשר לא אובחנו במהלך ביצוע בדיקות ההיריון.
במקרים כאלה יכולים ההורים לתבוע את הרופא המטפל או המוסד הרפואי על כך שבשל התנהלות רשלנית נמנעה מהם אפשרות להפיל את העובר, ובכך נגזרו על הילד ומשפחתו חיים בעוולה, קרי חיים רצופי קושי וסבל. על פי רוב מוגשת תביעה משולבת, של ההורים בגין הולדה בעוולה, ושל הילד בגין חיים בעוולה, בה טוען הילד למעשה כי טוב מותו מחייו, וכי מפאת המום או הפגיעה החמורה מוטב היה אילולא בא אל העולם.

מטבע הדברים מעוררת עילה זו סוגיות של מוסר ואתיקה, הנוגעות להגדרת החיים, ערכם ועדיפות המוות על פניהם. מערכת המשפט הישראלי שינתה את עמדתה בנוגע לסוגיה זו במרוצת השנים, ומעניין לעקוב אחר הפסיקה בתחום וההלכה הנוהגת כיום.

כשלים באבחון במהלך ההיריון המצמיחים עילה של הולדה בעוולה

במהלך שגרת ההיריון מבוצעים סוגים רבים של בדיקות. אי הפניה לחלק מהן או אבחון שגוי של תוצאותיהן עשויים להתגלות במקרים אלה:

היעדר הפניה: לייעוץ גנטי, בדיקות חלבון עוברי, סקירת מערכות מורחבת, דיקור מי שפיר, אקו לב עוברי כאשר נדרש.

אי אבחון: מומים במהלך סקירה מורחבת, מצב של פיגור גדילה תוך-רחמי (IUGR),
וכן אי מתן הסבר בדבר בדיקות סקר רלוונטיות או התעלמות מממצאי בדיקות סקר שנעשו.

ההלכה המקורית

בסוף שנות השמונים של המאה החולפת דן בית המשפט העליון בערעור של משפחה אשר נולד לה בן בעל מום. בפסק דין תקדימי (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ), המכוּנה הלכת 'זייצוב', עוגנה לראשונה זכותם של הורים לילד שנולד עם מומים אשר לא זוהו במהלך ההיריון כמו גם זכותו של הילד עצמו לתבוע את הרופא בגין רשלנותו במסגרת עילת "הולדה/ חיים בעוולה".
בעקבות הלכה זו התקבלה הטענה העקרונית לפיה ישנם מקרים שבהם המוות עדיף על החיים. סוגיה מהותית שנותרה בצריך עיון והשופטים נחלקו בה הייתה איזה נזק אשר לא אובחן בהיריון מצדיק תביעה? כלומר מהי דרגת החומרה של המום או הפגיעה שבגינם ניתן לטעון לחיים בעוולה?

שינוי התפיסה המשפטית

המחלוקת לעיל, אשר התעוררה במרוצת השנים בפסקי דין שונים, הובילה לכך שבשנת 2012 הפך בית המשפט העליון את ההלכה הנוהגת. בפסק דין 'המר' (ע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית) נשמטה הקרקע תחת הלכת זייצוב, חיי אדם עוגנו כערך הגבוה ביותר ולפיכך נקבע שאינם יכולים להיחשב לנזק. המשמעות של הלכת 'המר' הלכה למעשה היא כי הילד אינו עוד בעל זכות תביעה בעילת "חיים בעוולה" נגד הרופא שהתרשל לכאורה, וזכות התביעה מצויה בידי ההורים בלבד.

הבעייתיות שיצרה הלכת 'המר'

פסק הדין אשר קבע כי זכות התביעה היא של ההורים בלבד קיצר את המועד שעד אליו אפשר היה להגיש תביעות. תקופת ההתיישנות של תביעת ההורים היא בתוך שבע שנים ממועד הלידה, פרק זמן קצר משמעותית לעומת תקופת ההתיישנות שניתנה לתביעת קטין לפי הלכת זייצוב – עד גיל 25 (תקופת התיישנות של שבע שנים החלה לאחר הגיע הילד לגיל 18).

נוצר מצב בו הורים אשר השתהו עם הגשת התביעה כיוון שסברו כי יש להם פנאי לעשות זאת עד שימלאו לילד 25 שנים, החמיצו את המועד. כדי להתגבר על בעיה זו החליט בית המשפט כי יש לאפשר לכל מי שנולדו עם מומים והינם בטווח הגילאים שבין 24-7, להגיש תביעות, וקבע תקופת הסתגלות בת שלוש שנים, אשר הוארכה בהמשך לשנה נוספת, עד לסוף חודש אוגוסט 2015.

היפוך ההלכה והשבת עילת "חיים בעוולה"

בעקבות שלושה מקרים שהגיעו לדיון בבית המשפט העליון ובהם התיישנו תביעות הורים עקב הלכת המר נקבע כי לא ייתכן שתישלל האפשרות של ילד והוריו לקבל פיצוי רק בשל שינוי המצב המשפטי. בשנת 2016, במסגרת רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני, בית המשפט הפך את פסיקתו בפסק דין המר, אשר ביטלה את האפשרות לתבוע בעילת חיים בעוולה, השיב את העילה על כנה, ובמקרים שבהם תביעת ההורים התיישנה עד סוף שנת 2015 האריך את האפשרות להגיש תביעה בעילת חיים בעוולה, על-ידי הילד, זאת עד סוף שנת 2017.

תחייתה של עילת חיים בעוולה היא בשוֹרה עבור אלפי בעלי מוגבלויות אשר נפגעו עקב רשלנות רפואית בלידה, וניתנה להם כעת האפשרות לתבוע את הגוף הרפואי גם אם זכות התביעה של הוריהם התיישנה.

אופן התנהלות תביעת הולדה בעוולה

לצורך תביעה בעילת הולדה בעוולה נדרשים ההורים להוכיח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות הצוות הרפואי למום שממנו סובל הילד. עליהם לשכנע את השופטים כי אם היה מצוי בידיהם כל המידע הקשור בנושא והיו מציגים אותו בפני ועדה להפסקת היריון, הוועדה הייתה מאשרת להורים להפסיק את ההיריון. בשלב הבא יוכיחו ההורים כי לוּ היה בידיהם המידע הרפואי הרלוונטי הם היו פונים לוועדה להפסקת היריון ומבקשים את אישורה. בעת הגשת תביעה נזיקית מסוג זה יש לתמוך אותה בחוות דעת מטעם מומחה רפואי בכיר ובעל מוניטין בתחומי הגניקולוגיה/ הדמיה/ שיקום ילדים/ נוירולוגיית ילדים.

עילת תביעה אפשרית נוספת

מקרים של הולדה בעוולה מצמיחים עילת תביעה נוספת עבור ההורים בגין פגיעה באוטונומיה, אשר הובילה לאי מימוש זכות הבחירה שלהם. הכוונה היא שבשל התנהלות המוסד הרפואי באי מתן מידע או במתן מידע שגוי לא התאפשר להורים לבחון את האפשרויות העומדות לרשותם, בהן האופציה של הפסקת היריון, ונבצר מהם לקבל החלטה מושכלת.

משרדנו מומחה בטיפול בתביעות רשלנות רפואית בהיריון והולדה בעוולה, אנחנו כאן, בשבילכם | צרו קשר לייעוץ אישי